על ספרי קבלה

ספר קבלה זה לא סתם אוסף מודפס של מילים כמו יתר הספרים בכל חנות ספרים. ספר קבלה זה אמצעי ליצור קשר עם מקובל. קשר עם בעל היכולת לקבל  מהטבע ,מהבריאה המופלאה את כל הפוטנציאל שטמון בה וטרם מומש באדם .

כשאני קוראת או שומעת שקוראים לי מספר הזוהר אני מרגישה שאני מחוברת לכל המקובלים של עם ישראל. אני מרגישה את הכוח של האותיות . של המילים. המשפטים. אני מרגישה קדושה ושמחה, אחדות וחיבור עם כולם. וזה בעצם לב הסיפור. נכון, נראה שספר הזוהר מלא בסיפורים ספק מופלאים, ספק ביזאריים. הכל עטוף בסוד ועוטה אדרת כבוד .

וגם מהו באמת אותו הספר. הרי חלקים כה נרחבים ממנו נעלמו -ויותר אין לנו דרך לדעת מה איתם. ועדיין. נמצאו במהלך הדורות יחידי סגולה שבמאמצים כבירים הצליחו לשמר ולשאת עד פתח דורינו את החכמה. ביניהם  גדול המקובלים של המאה שלנו, הרב לייב הלוי אשלג. הרב אשלג ״פתח״ עבורנו את המסתורין של ספר הזוהר. הוא כתב את הפירוש המקיף ביותר על ספר הזוהר. הפירוש שלו מקובל בקרב כל לומדי ומורי הקבלה. הוא קרא לפירוש שלו ״פירוש הסולם״

כאשר אני קוראת בספר של מקובל  המילים כמו יוצאות מהספר וחודרות לי הישר אל הלב, מעוררות איזה חלק בליבי שכל כל התגעגע אך לא זכר בדיוק למה, ומרוממות חלקים נשכחים בי.  השכל לא תמיד מצליח בדיוק להבין, וגם כשנדמה שמבין פתאום מבין שלא הבין דבר וחצי דבר. אך הלב, הלב מבין. הלב כמו פגש מכר שלא ראה שנים ופתאום נזכר ברגעים חמים, וכל כך נעימים, הלב מבין ומתענג על המילים, אשר פורטות על מייתריו ומפיחות בו חיים. אי אפשר לתאר את התחושה, עד שלא חווים לא מבינים. האמת הזו שיוצאת מהספר ממלאת את כל הלב שלי , עד שהלב  מתמלא ומתמלא וכמעט מתפוצץ, ההתפוצצות הזו לפעמיים נחווית בכל הגוף ועולה לראש כמו רטט או זרם שמחייה אותי, יותר טוב מכל טעם, ריח או מראה חדש